המון גשם בירושלים. גשם טוב, אמיתי, לא הגשם הקליל והלא מחייב וגם לא הכבד המכה. הרחוב עטוף בערפל. גרם לי להיזכר בשיר שכתבתי כשהייתי קטנה, קראתי אותו ואז כבר המשכתי לקרוא את כל מחברת השירים. כתבתי שירים ממש טובים כשהייתי קטנה. נראה לי שכדאי לי להוציא אותם פעם. כיף ונעים לשבת בבית חם כשבחוץ גשום וקר ולקרוא שירים שכתבתי פעם. כיף להסתובב כל היום בפיג’מה גם בבית גם בחוץ כי ממילא מרוב שכבות לא רואים שהיא שם. הנה השיר על הערפל. כתבתי אותו פעם כשהיו כמה ימים רצופים מלאים ערפל:

אני מוקפת בימים של ערפל

כל בוקר עוטף אותי אחרת

וכל לילה מחשיך עלי לבן.

לפעמים מצמצם את עולמי,

לשני מטר על שנים.

לפעמים מאפשר לי לגעת באופק

לבן מתערבל בלבן.

ויש ערפל על גבול ריאותי

ויש ערפל על גבול ראותי

שנושמים, אבל לא,

שרואים, אבל לא,

שהיה שם לפני,

וחמק ממבט ישיר.

ערפל שמח לכולם!