שלחתי שאלה לרב מהאינטרנט והתשובה לא הספיקה לי. אני חושבת שכל עולמי הדתי מתמוטט. טוב, האמת היא שהוא לא מתמוטט. אבל זה מותיר אותי עם שאלה, וזה מציק לי. אם יש בין קוראי הבלוג רבנים- אתם מוזמנים לנסות את מזלכם בבניית עולמי התרבותי. כדי לשפר את סיכויי, התחרות פתוחה גם ללא-רבנים, ללא- יהודים ולכל מי שירצה, כולל עובדי החברה ובני משפחותיהם (זה כבר ממש פרוע מצידי, לא? שובר את הטאבו, את הקוד הבלתי כתוב של האותיות הקטנות).
אולי כדאי להקדים ולספר איך זה שאני שואלת רבנים, וכל מיני כאלה הקדמות. אני גם מתפלאת מעצמי בעניין הזה. את רוב הדברים אני איכשהו מצליחה לגלות בעצמי. אני מוצאת הרבה היגיון ועקביות בתרבות היהודית ובמנהגיה ויכולה להשלים בעצמי, רב הזמן, את הרווחים שבין השורות, גם אם כמה מההשלמות האלה נראות דומות יותר, באופן חשוד, לדברים שאני אכתוב יותר מאשר לדברים שאלהים בכבודו ובעצמו יכתוב. אבל- כנראה שזה המחיר שהוא משלם על הסתר הפנים המתמשך שלו אז שיאכל את מה שבישל.
יש שני סוגי שאלות שאני בכל זאת אקח לרבנים. סוג אחד הוא שאלות אינפורמטיביות, שמצריכות בקיאות גדולה בטקסט. אני מאוד סומכת על רבנים בעניין בקיאות בטקסט. הסוג השני של שאלות הוא שאלות הכוללות בתוכן מורכבות גדולה מן ההיבט החברתי. אותן בדרך כלל אני מפנה אל רב אמיתי באופן דמיוני ושואלת עצמי מה הוא היה עושה במקרה כזה (הרב הדמיוני שלי הוא הרב אבי גיסר, רב הקהילה של ההורים שלי, וזה שהוא הרב הדמיוני שלי אומר שאני מאוד מכבדת אותו). לרבנים דמיוניים לוקח שנים לענות, לפעמים כל החיים, ובינתיים אני מאלתרת. וכן- לפעמים התשובות של רבנים דמיוניים נראות דומות באופן חשוד לדברים שאני הייתי אומרת בעצמי, אני מקווה שזה בגלל שאני גדלה להיות דומה לאנשים שאני מעריכה.
חונכתי להיות מאוד עצמאית.
ובכן- אחרי ההקדמות הארוכות, בהן התנצלתי על אמונתי הדתית וניסיתי להראות שאני לא ממש עוף מוזר, כמו כולם בעצם, חוץ מזה שאני לא גבר יהודי אשכנזי חילוני עשיר שגר בתל אביב, אבל כל השאר ממש יושב בול על הדימוי של השפוי הממוצע, אפשר להמשיך אל השאלה שלי. שהיא מאוד פשוטה, ומצריכה ידע בטקסטים ובדרכי היווצרותם- השאלה היתה מה אני אמורה להגיד בקטע של ברכת המזון בו אני מברכת את בעל הבית, ואם בעל הבית הוא אני אני אמורה להגיד מקבילה נשית כלשהיא למילים “הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי ואת זרעי ואת כל אשר לי”. במיוחד למילים “אשתי” ו”זרעי” שלא מוצאות חן בעיני במיוחד. העניין הוא שברוב המוחלט של החלפות נדרשות בין זכר לנקבה בסידור התפילות יש פתרון בילט אין, מין סלאש כזה שאומר לנשים וגברים להגיד דברים שונים. זה מופיע אפילו בדברים הכי טיפשיים, שבהם ברור מהן האלטרנטיבות השונות (למשל המילה “מודה” שמובאת בניקוד לנשים וגברים בנפרד) וגם, כמובן, בקטעים שבהם יש יותר צורך בהפרדה (כמו החלופה המתבקשת ל”שלא עשני אשה”). למה בברכת המזון לא כתוב כלום? ולא שזו תהיה ההזדמנות היחידה שבברכת המזון יוצגו חלופות המכירות בקיומם, זה לצד זה, של שני מינים (למשל- ברכות אלטרנטיביות- עם תוכן זהה- לבעל או בעלת הבית, במקרה שזה לא אני).
השאלה מתחדדת, וזה לא כתבתי בשאלתי לרב, לאור העובדה שברכת המזון היא מצווה מאוד נשית בעיני. בדיוק ההיפך מסוג המצוות שנשים פטורות מהן- מצוות שהזמן גרמן. כלומר- אין זמן לברכת המזון. היא נסיבתית. וזה מגניב בעיני. וכבר כתבתי שהנשים, בעיני, מקבילות באיזו דרך מיסטית למזון (כמו גם לכל שאר הדברים בטבע), כך שזה מתבקש בעיני שנקפיד על ברכת המזון, אבל זה כבר עניין אחר ועדיף לקרוא אותו בהקשר בו נכתב. לדעתי, אם לא היתה ברכת המזון, נשים היו צריכות להמציא אותה. אז למה אין חלופה נשית לשורה הזו בתוך ברכת המזון?
תגידו- זו רק שורה אחת. תהיי בוגרת. מה מפריע לך לאלתר. התשובה היא שזה מונח לי על עצב חשוף. שלא תבינו אותי לא נכון- אני נגד שוויון לנשים. אני חושבת שמגיעים לי דברים אחרים לגמרי מאשר לבחורים ולעולם לא הייתי מתחלפת איתם. אבל אני בעד מקום לנשים, במיוחד במקרים בהם המצווה נראית לי נשית. כשהייתי קטנה (16) הוקסמתי מהאופן שבו ניתן מקום לגברים במרחב הציבורי הדתי. הבחור הפרוע ביותר היה יכול להתגלות כלוי, באמצע קריאת תורה נטולת לוויים אחרים, ולהציל את הטקס בנוכחותו. בחורים ביישניים בעלי יכולות קריאה בתורה נתגלו כצידה טובה לדרך כשיצאת לטיולים והעשירי למניין תמיד חשוב ולא ממש משנה מי הוא או מה הוא עשה בחייו- אוהבים אותו בגלל שהוא גבר, והוא הגיע בזמן הנכון לרחוב שליד בית הכנסת. ככה מפנים מקום לגברים, מחלקים להם תפקידים ומציפים בהזדמנויות לקבל ערך קהילתי לקיומך. אני אוהבת את היכולת הזו של המרחב הדתי לחבק. כמו שאמרתי- ממש לא מפריע לי שהתפקידים שהזכרתי הם לגברים. אני שמחה שהחברה מפנה מקום לגברים ועיני לא צרה בהם. למעט המקום שמקבל בעל הבית בברכת המזון, שאז עיני כן צרה.
לא דייקתי. עיני לא צרה, אבל אני רוצה לדעת מה יש לטקסטים לומר על מקומי כבעלת בית ואם. אני גם רוצה לדעת שיש להם מה לומר על כך, ואתעצב לשמוע אם אין, ולא תהיה, חלופה יהודית רשמית למילים שהזכרתי קודם. לתשובה תהיה משמעות רבה בעיני. אם אין ברכה לבעלת הבית בכלל, אלמד מכך שבהקשר הזה נשים בעיני עצמן אינן בעלות בית כלל והבית והאוכל הם יותר של בעל הבית. אם החלופה למילה “אשתי” תהיה “אישי” אלמד מכך דבר אחד, ואם “בעלי” אלמד דבר אחר. ומה עם זרעי? האם לנשים יכול להיות זרע, מבחינת הטקסט כפי שהוא מוכתב? האם שמעתם מימיכם את הביטוי המתאים יותר בעיני- “ילדי” כחלק מברכה או תפילה? לי נדמה שלא שמעתי אותו, וחבל, כי זו מילה יפה (נדמה לי שבתחינות על הדלקת הנרות רווחת המילה “בני”, אבל המילה הזו לא כוללת ילדות ואני מקווה שהמשפחה שלי כן תכלול ילדות, בעזרת השם).
התשובה של הרב היתה טובה מהרבה מובנים: ראשית כל, זו זכות גדולה שיש אנשים שעונים באינטרנט בכלל. בימים אלה, בהם אני פועלת יותר ויותר באיזורי האינטרנט, אני שמחה שיש רבנים מקומיים (של האינטרנט) שיכולים לענות מתוך קרבה לעולמי התרבותי (יש להם מקלדת! ולא נוצה וקסת דיו כמו לרבני נפטלין!). שנית, התשובה כללה התייחסות לגילגולו של הטקסט הספציפי: רב בשם אייל משה כתב שהברכה נקראה פעם בקול, על ידי גבר, ולכן לא נזקקו לטקסט חלופי לנשים, למרות שכיום כבר כל אחד קורא לעצמו כי חוששים להסחות דעת. התשובה עונה לחלק מהשאלה. אולי אני מבקשת יותר מדי, אבל הייתי רוצה שינוסח הנוסח המתאים, מתוך השענות על מקורות מקבילים בהם יש חולופות לנשים, אם יש כאלה, או על ידי רב-מיינסטרים כלשהו שיעשה לי מקום בטקסטים המכוננים קהילה. לא רוצה להיות לבד עם ההמצאות שלי. רוצה להרגיש שכל בעלות הבתים שותפות בברכה שלהן לטקסט שלי. שכולנו אומרות אותו דבר במקומות שונים.
אי אפשר להכליל את ההתחושה שלי לגבי המשפט הזה לטקסטים אחרים- אני לא מרגישה שמדירים אותי או לא מתייחסים לקיומי במקומות אחרים. אולי בגלל שאין כאלה, אולי בגלל שעדיין לא נתקלתי בהם. הטקסט הזה חשוב עבורי מהסיבה שציינתי- שזו מצווה שאני אוהבת במיוחד, וגם בגלל שאני נתקלת בו לעיתים תכופות יותר מטקסטים אחרים שהם אולי מרכזיים יותר בבירור מקומי בעולם. בכל מקרה, אני מאוד רוצה ללמוד על מקומי ועדיין לא מצאתי לי דרך טובה יותר מלחקור את סביבתי הקרובה.
הסיפור על שאלת הרב שלי מסתיים כאן. לצערי, לא מצאתי פורמט אינטרנטי של שאלת רב כלבבי שאפשר גם לדון בה, לענות לרב ושהרב יענה חזרה עד שמגלים מה האמת. אולי זה אומר שאני ממש צריכה לשנס מותני ולשאול איזה רב פנים אל פנים, ואני לא בטוחה שהשאלה הקטנטונת שלי, על כל המשמעויות שאני מעמיסה עליה, עוברת טוב פנים אל פנים. זה לא כל כך המדיום שלי, פנים אל פנים. אני אשמח אם מישהו מוצא תשובה לזה.
